מי הזיז את הכפתור שלי? איך מתמודדים עם UI ו-UX במערכות מורכבות (ונשארים שפויים)?
קרה לכם פעם שהתחברתם למערכת מתקדמת, אולי איזה CRM כבד או מערכת ניהול פרויקטים מתוחכמת, ובדיוק כשרציתם ללחוץ על הכפתור החשוב ביותר… התברר שהוא נמצא שלוש קומות למטה, מתחבא בתוך חלון מודאלי בלתי נראה, מאחורי כפתור שאם לוחצים עליו העולם קורס? ובכן, צר לי לאכזב אתכם – אתם לא לבד. זו רק דוגמה קטנה מדוע עיצוב חווית משתמש (UX) וממשק משתמש (UI) למערכות מורכבות הפך לא רק למדע, אלא ממש לאומנות (ולפעמים גם לטרגדיה קומית). אז למה זה כל כך קשה לעשות את זה נכון, ואיך בכל זאת אפשר ליצור חווית משתמש שפויה, פשוטה ואפילו כיפית בתוך סבך המורכבוּת הטכנולוגי? המשיכו הלאה ואתם עוד עשויים להפתיע את עצמכם.
מאיפה מתחילים כשיש לי 1,245 פונקציות? מפה לוגית או כאב ראש?
חשבתם פעם מה קורה כשצוות ה-UX יושב ומקבל לידיו את האפיון של מערכת המזהה משלוחים אונליין, ממחישה את אחסון מחסן הלוגיסטיקה, מנהלת את הלקוחות, מייצרת דוחות ופינוקים נוספים – הכל במערכת אחת בלבד? לרוב, זה מרגיש כמו להסתכל על ארון החשמל של הבניין אחרי שדודה חנה ניסתה לחבר אליו מפזר חום. אבל עדיין, גם מערכת הכי מורכבת חייבת להתחיל בנקודה אחת פשוטה: להבין מה המשתמש באמת צריך.
- בנו מפה לוגית של תהליכים: מי המשתמשים שמתמודדים עם המערכת ואיך זורמת העבודה שלהם?
- התמקדו ביצוע משימות ולא בפיצ'רים: אל תגרמו לי ללחוץ 14 פעמים כדי להדפיס מסמך.
- השתמשו בפרסונות מציאותיות ואמיתיות ככל האפשר – אמנון מהנהלת חשבונות, עם תסכול הקפה שלו, יהפוך אתכם למומחי UX הרבה יותר מהר מאשר דמויות פיקטיביות מנותקות.
"פשוט וקל" – אמר המעצב שמעולם לא השתמש במערכת שלו
בעיצוב מערכות מורכבות, "פשוט" ו"קל" הם לרוב שני משפטים מצחיקים באופן בלתי מודע. אם אין לכם מושג אילו פעולות המשתמש שלכם עושה ביום-יום, כנראה שהעיצוב שלכם יגרום ללא מעט זריקת עכברים מהקומה ה-20. הנקודה כאן היא להקשיב (כן, ממש להקשיב!) למשתמשים שלכם ולהבין מדוע בדיוק הדרישה "הזויה" של שמעון מהמכירות על הכפתור בסרגל העליון היא לא כזו הזויה בכלל.
מדוע משתמשים מתעצבנים ממערכות מורכבות?
- יותר מדי אפשרויות בלי סדר הגיוני
- שינוי של כפתורים למקומות חדשים בכל עדכון גרסה ("נו באמת, מי שוב הזיז את הכפתור?" אמרה כל דלית איי פעם)
- סיבוכים טכניים ללא חיווי אם באמת לחצתם על משהו או שהשרת נרדם בזמן פעולה
5 טיפים שיעזרו לכם לא לאבד משתמשים שפויים במערכות מסובכות מדי
- מסגרו את המורכבות – חלקו למקטעים קטנים וברורים.
- ניווט מודרך או Onboarding – אל תניחו שהמשתמש ידע לבד, סביר יותר שהוא ידע לבד לצאת מהמערכת ולכתוב פוסט זועם בפייסבוק עליכם.
- השתמשו בפידבק חזותי ברור ופשוט – טעינה, אישור פעולה, שגיאה – שלא יקרה מצב בו משתמש שולח משימה, מחכה 20 דקות ואז מבין שהכפתור "נתקע".
- התייעלו בתכונות הנסתרות – מי אמר שמוכרחים להציג את כל 563 הפונקציות בבת אחת? נסו לפזר את תכונות העומק לחלקים מתקדמים.
- הקלו על האגו שלכם – גם אם פיתחתם ממשק שנראה מדהים, זכרו שהמבחן האמיתי הוא בקהל האמיתי, לא במה שאתם חושבים שיפה או מגניב.
שאלות הכרחיות (ולא הכרחיות בכלל) בנושא UI ו-UX במערכות מורכבות
למה עיצוב UI טוב הוא כמו סטנד-אפ מוצלח?
כי שניהם דורשים טיימינג מדויק: רגעים של שקט, רמזים מזהירים (כמו מחיאת כפיים או אינדיקטור עומס), ופאנצ'ליין ברור ואפקטיבי ממש ברגע הנכון ("המשימה הסתיימה בהצלחה!").
האם חובה לצבוע הכל בכחול-תכלת?
לא באמת. למרות שהכחול כנראה תמיד יתאים – עדיף להשקיע בחווית המשתמש מאשר לחשוב איזה גוון של תכלת מייצג הכי טוב את המותג שלכם.
מה לעשות אם המשתמשים פשוט לא מבינים את המערכת?
אם גם אחרי כמה ניסיונות אתם עדיין צריכים להדריך אישית את כולם – זו הדרך של המשתמשים להגיד לכם: "ה-MVP שלכם אולי מינימלי, אבל אזלת לכם ה-viable". תריצו בדיקות משתמש בתדירות גבוהה, וכך תוכלו למנוע כישלונות החרוצים מראש.
כמה עוד כפתורים אפשר לדחוס בתוך מסך אחד?
אם אתם שואלים, כנראה שאין יותר מקום. מומלץ לחשוב שוב, או לפחות לתת למשתמשים כלי חיפוש נוח וקיצורי דרך מותאמים.
בשורה התחתונה, איך באמת אפשר לאהוב מערכת מורכבת?
בנו חוויה פשוטה, מרגיעה, עם אינטראקציות ברורות. זכרו שלאף אחד אין חשק להתאהב במערכת מורכבת רק כי היא קיימת. אבל כולם יתאהבו בקלות, מהירות ונוחות העבודה. תתחילו להתייחס למשתמשים כשותפים למסע ולא כאל קבוצת אנשים שמחפשת איך לסבול קצת יותר. ולבסוף, זכרו: מערכת מורכבת לא חייבת להיות מתסכלת – להפך, היא יכולה להיות הוכחה נהדרת ש-UI ו-UX טובים יכולים להפוך כל סביבות עבודה למשהו שאנשים ממש אוהבים להשתמש בו.