היבטים משפטיים מפתיעים בשימוש בטכנולוגיות ניתוח תעבורה

מי הזיז את הדאטה שלי ולמי בכלל אכפת? הצד המשפטי של טכנולוגיות ניתוח נתוני תעבורה

בואו נודה באמת, כולנו משתמשים בדרכים. אפילו ההוא שעובד מהבית רוב היום ונרטב מגשם רק כשהוא צריך להוציא את הכלב, עדיין משתמש בוויז פעם בשבוע כדי להגיע לסבתא בלי ללכת לאיבוד. אז נכון, כולנו תמימים וחמודים, אבל טכנולוגיות ניתוח נתוני תעבורה מזמן יודעות עלינו הרבה יותר ממה שנדמה לנו. ולא רק הן יודעות, אלא גם עורכי הדין וקובעי המדיניות שממש עכשיו יושבים ומגרדים בראש, כשהם מנסים להבין מי בדיוק אחראי למה. אז למה זה אמור לעניין גם אתכם? טוב ששאלתם, כי זה הולך להיות מצחיק, מסקרן ואפילו טיפה מפחיד.

של מי המידע הזה בכלל, ואיך זה קשור לפיצה שהזמנתם אתמול?

הנה עובדה דיסטופית קטנה שאולי לא סיפרו לכם עליה: אם השתמשתם באפליקציית ניווט בשבוע האחרון, יכול מאוד להיות שמישהו עכשיו מעיין בנתוני המסלול שלכם וחושב לעצמו: "וואו, הבנאדם הזה ממש אוהב להזמין פיצה באמצע הלילה, מה יהיה איתו?". וכאן עולה השאלה המפחידה באמת: למי שייכים הנתונים האלה? ובכן, זו שאלה מורכבת משפטית, טכנולוגית ומצפונית. מצד אחד, המשתמשים תמיד אומרים "זה המידע שלי!", מצד שני, חברות ומשלמי מסים משלמים המון כסף על פיתוח ואחזקה של טכנולוגיות הניתוח. בית המשפט מתבלבל שוב ושוב בחיפוש אחר התשובה, בזמן שאנחנו ממשיכים לנהוג בעיוורון טכנולוגי שמח ומאושר.

"אבל הבטיחו לי הכול אנונימי, לא?" – טוב ששאלת, כאילו…

הבטיחו לך. נשבעו. כתבו לך באותו מייל אישור תנאים ארוך ומבלבל (זה שאיש לא קורא, חוץ מאותו אדם אחד מוזר, שללא ספק יושב במרתף אפל). אבל התשובה העצובה היא ש"אנונימיזציה" זה קצת כמו הכובע של הארי פוטר: לפעמים הוא באמת מסתיר דברים נחוצים, ולפעמים כולם עדיין רואים לך את המצח. גם אם המידע עבר תהליכים של טשטוש, אפשר לא פעם לחבר אותו בחזרה אליכם, המשתמשים התמימים שחולפים ליד אותו דוכן פלאפל פעמיים ביום וחושבים שאיש לא שם לב.

3 דרכים בהן טכנולוגיות ניתוח נתונים מסבכות את החיים של כולנו (כן, כולנו)

1. "היי, למה הביטוח שלי עלה פתאום ב-200 שקל?"

אחת הדוגמאות לשימוש בנתוני תעבורה היא בתחום הביטוח. חברות ביטוח נהדרות בלקבוע כמה אתם שווים להן – ואם פעם הן הסתפקו באיזו כתם קפה קטן בהיסטוריית הנהיגה שלכם, היום הן מסתמכות על מידע מתקדם שנאסף מתוכנות ניווט, מכשירים סלולריים ואפילו מצלמות תנועה. הן יודעות בדיוק באיזו מהירות נסעתם, באילו שעות, איזה מוזיקה שמעתם ואולי אפילו אם שרתם באוטו (זה האחרון עוד לא בטוח, אבל היי, לכו תדעו).

2. אוי לא, הרמזור מכיר אותי?

רמזורים חכמים, מצלמות כבישים וסנסורים אוטונומיים מצליחים לאסוף עלינו כמויות מידע עצומות כל כך, עד שבתי משפט עדיין משקיעים שעות ארוכות בדיונים סביב זכויות אזרח לשמור על פרטיות (ומה זה בכלל "פרטיות" ב-2023?). הדרישה שנאגרה מול בתי המשפט היא פשוטה: לשמור נתונים בצורה בטוחה ולמנוע שימוש לא מוצדק. בינתיים? ובכן, כמו שכבר הבנתם, ביזנס איז ביזנס.

3. "מה זאת אומרת הרשות המקומית יודעת איפה אני בכל רגע?"

רשויות עירוניות וממשלתיות נעזרות במערכות איסוף נתונים כדי לשפר תשתיות, להקל עומסים ולכוון תנועה. סך הכול, נשמע מקסים והגיוני. אבל לצד זה מתעוררות שאלות משפטיות מורכבות: כמה זמן מותר להן לשמור מידע? מי בכלל רשאי לגשת אליו? ומי יגן עלינו אם מישהו מחליט לגלות לכולם באיזה בית קפה אתם שותים את הלחם קלוי הכי יקר בעיר?

שאלות שאתם מתביישים לשאול (ואני בכל זאת אענה לכם עליהן)

• "האם גוגל יכולה למכור את המידע שלי לגורם שלישי?"
  טכנית, לא אמורה בלי האישור שלך – אבל היא בהחלט יכולה להשתמש בו לטובת פרסומות שיגרמו לך לדפוק את הראש בקיר.
• "אם מחקתי את ההיסטוריה שלי, זה נמחק סופית?"
  כמו השמחה בבוקר ראשון – לא בדיוק.
• "מה מומלץ לעשות כדי לשמור על פרטיות?"
  לעבור לשימוש בפלאפון ישן של אמא שלכם ולסמוך על הזיכרון הפנימי.

מה העתיד צופן לנו (ספוילר: אף אחד לא באמת יודע)

השנים הקרובות יכריעו כמה משפטים גדולים ואייקוניים שיעצבו את תחומים אלה לשנים הבאות. האתגר יהיה לא במניעת איסוף המידע, אלא בשאלות של שליטה, גישה, והגנה אפקטיבית על פרטיותנו. טכנולוגיות של למידת מכונה ואינטליגנציה מלאכותית יהפכו את איסוף הנתונים לעוד יותר אפקטיבי. במילים אחרות: יש סיכוי שהוויז שלכם יהיה בקרוב חכם כל כך, שהוא בעצמו יסביר לכם למה הגיע הזמן להיפרד מהאוטו וללכת ברגל.

אז מה אפשר לעשות עם כל זה? או: סיכום אופטימי (בערך) לסיום הדרך

האתגר של כולנו – משתמשים, משפטנים, ומפתחים כאחד – יהיה למצוא איזון בין תועלת לטכנולוגיה לבין שמירת הזכויות הבסיסיות שלנו. והאמת? הדרך לשם עדיין ארוכה. אז נכון, אולי הרמזור ליד הבית כן יודע יותר מדי, ואולי יום אחד הסלולרי יידע את השם של האוגר שלכם. עד אז, הכי טוב שנוכל לעשות זה פשוט ללמוד, להבין, ואולי להתחיל לקרוא מדי פעם את התנאים שהאפליקציות מבקשות מאיתנו לאשר. סתם, צוחק! מי עושה את זה באמת?