האלגוריתם הסודי מאחורי הטשולנט הכי טוב בבני ברק – חושבים שאתם מוכנים לגלות?
שישי בערב בבני ברק. רחובות העיר עטופים בענני ריח של תבשיל איטי, בערך כמו מהירות טעינה של Windows 95. כולם יודעים שזה הטשולנט. כן, כן, אותו סיר מסתורי שבדרך כלל נראה יותר חשאי מאלגוריתם החיפוש של גוגל. אבל, רגע, עצרתם פעם לשאול: מה סוד ההצלחה המטורפת של המאכל שחום-החמין הזה בעיר שבה כל אחד בטוח שהוא מחזיק את המתכון המושלם לטשולנט הכי טעים ביקום?
הלחימה הגדולה: חמין אברהמס מול טשולנט גולדשטיין – מי לוקח בכפית הראשונה?
איך מתחילים בכלל לדרג טשולנט? אנשים נוטים להגיד שאין סיכוי להגיע לתשובה אובייקטיבית. נו טוב, אנשים גם טוענים ש iOS עדיפה על אנדרואיד, אז קחו הכול בערבון מוגבל.
אבל עם כל הכבוד לטעמים שונים (ויש לי כבוד, מבטיח), יש כמה כללי ברזל שקובעים אם הטשולנט הוא אלמותי או סתם עוד תבשיל בינוני שאפשר לדחוף בקולה זירו:
- יחס נכון בין שעועית לגריסים – לתת כבוד לגריסים זה חשוב, אבל אל תנסו להרוג אותי משיעמום.
- כמות הבשר המדויקת – לא, להגיד "ככל המרבה הרי זה משובח" זה לא פתרון. מינון נכון חשוב כאן לפחות כמו אחוז סוללה לפני הבינג' הבא.
- תפו"א – איך, כמה ומתי? – הוא לא יכול להיות קשה כמו מטריצה בינארית או רך כמו עדכון תוכנה של אפל, חייב להיות דיוק בינוני מושלם.
- זמן בבישול איטי – בסבלנות חברים, אם חשבתם שההמתנה להורדה של GTA VI היא ארוכה, עוד לא בישלתם טשולנט כמו שצריך.
ניסוי הרחוב המיתולוגי: מיין-סטרים נגד הטשולנט של הסבתות – ומי אומר שנוסטלגיה מתוקה?
יצאתי ל"מבחן טעימה עיוור" ברחוב רבי עקיבא בשעה הכי עמוסה, כשכולם רצים הביתה עם שקית חד-פעמית שממש מהווה עלבון משמעותי לשמן הטשולנט בתוכה. שאלתי כמה עוברי אורח שאלה פשוטה אך מטלטלת: "איזה טשולנט אתה אוהב יותר – של המסעדות המפורסמות או זה שסבתא שלך מכינה ביום שישי?". התוצאה? ובכן, לא תאמינו כמה מבטים עקומים קיבלתי, כאילו שאני ממשמציא גרסה חדשה של גוגל+. אבל הנה איך זה נראה:
- 40% – "הטשולנט של סבתא זה קדוש, אל תתחיל איתי."
- 35% – "רק במסעדות, סבתא שתחכה לפאי-אגסים של שבת בבוקר."
- 20% – "השאלה לא לגיטימית, כל טשולנט הוא טוב וקדוש."
- 5% – לא ענו כי היו עסוקים מדי בללעוס טייק אווי תוך כדי הליכה.
יש לכם ספק? ברור, טשולנט זה סובייקטיבי בדיוק כמו תחרות אייפון-גלקסי. אבל אזהיר אתכם: אל תיקחו צד — קיין והבל נפרדו על פחות מזה.
5 שאלות (שכנראה שאלתם את עצמכם) על טשולנט והתשובות שלא היה לכם אומץ לשאול
1. למה תמיד הטשולנט כבד כל כך במוצאי שבת?
כנראה שזה משקל החרטה על כך שאכלתם ארבע צלחות. אל תאשימו את הגריסים.
2. האם יש טשולנט טבעוני?
יש. קוראים לזה "טעות”. אבל כל אחד וטעמו האישי, נכון?
3. למה טשולנט אף פעם לא נגמר?
הרי זה ברור, הוא מיוצר מסיבים אופטיים. סתם סתם, זה פשוט חוק האינסוף של המנות היהודיות: תמיד נשאר עוד.
4. איך מכינים טשולנט זריז?
טשולנט זריז זה אוקסימורון כמו 'אבטחת מידע בטיקטוק'. אין דבר כזה זריז בטשולנט, חמודים.
5. האם אכן אפשר למכור סטארטאפ של טשולנט במיליונים באקזיט?
טוב, אנחנו בישראל, היו סטארטאפים מוזרים יותר. אולי כדאי שתבדקו קודם כל אם יש לכם אלגוריתם שיודע להוסיף מלח בלי להגזים.
אז בסופו של יום, איפה באמת מסתתר הטשולנט המנצח של בני ברק?
תראו, בשונה מפרויקט קוד פתוח בגיטהאב, כאן לא תקבלו גרסה רשמית. הטשולנט הכי טוב הוא תמיד אותו אחד שגורם לכם לגעגוע ונוסטלגיה, או לחילופין זה שיוצר לכם את הסכסוך המשפחתי הכי מדהים בשולחן השבת.
אבל בכל זאת, אם אתם נואשים לגמרי – ודאו שאתם עוברים במקומות המסורתיים בעיר, שימו לב לתור: כזה שארוך יותר מתור הדרכון בבן גוריון – כדאי לכם לעמוד ולנסות. אז מה למדנו היום? זה לא מדע טילים, אלא רק מדע גסטרונומי פשוט (בערך). בקיצור, צ'ולנט זה כמו גרסה מוצלחת של עדכון תוכנה – שווה לחכות לו, לא תמיד ברור למה הוא משהו טוב, אבל אף פעם לא מתחרטים.
בתיאבון!