פיצוי על מוות רשלנות בניתוח כלי דם – מה חשוב לדעת

למה הניתוח הצליח אבל החולה מת? סודות הפיצוי על מוות ברשלנות בניתוחי כלי דם

בואו נהיה כנים רגע – לניתוחים אף אחד לא נכנס בשירה ובמחיאות כפיים. בשנייה שאנחנו לובשים את חלוק בית החולים (ההוא עם הפתח האחורי המביך), אנחנו מתפללים שרק נעבור בשלום ובלי לסבול יותר מדי מנשימות היסטוריות של הרופא המנתח באזור צווארנו. ובכן, יש ניתוחים שמסתיימים נפלא, יש כאלה שפחות… ויש כאלה שהסתיימו ממש רע. כן, אנחנו מדברים על המקרים הכואבים שבהם מתקיימת רשלנות בניתוחי כלי דם, וגרוע יותר – כשהניתוח מסתיים במוות. מה עושים אז ומה בדיוק מגיע למשפחות שאיבדו אדם יקר בעקבות כך? התיישבו בנוח, הישארו איתי ותחזיקו חזק – הולכים לחתוך ישר אל הסיפור האמיתי (סליחה על משחק המילים, פשוט לא יכולתי להתאפק).

כמה מילים על רשלנות: כולנו עושים טעויות – אבל מה קורה כשטעות אחת עולה בחיים שלמים?

בואו נבהיר מההתחלה: רשלנות רפואית היא לא סתם טעות קטנה שהרופא עשה כי בדיוק הזמין פלאפל באמצע הניתוח. רשלנות רפואית מתחרשת כאשר רופא או צוות רפואי חורג מהסטנדרט הרפואי הסביר, כלומר, ההתנהגות המקצועית המצופה במהלך ההליך הרפואי. וכשמישהו מקרביך עובר ניתוח כלי דם – הליכים מורכבים שמתקרבים לעיתים יותר ל"פירוק פצצה" מאשר לפרוצדורה רפואית שגרתית – הרשלנות הזו עלולה להוביל, לא עלינו, למותו של החולה.

אז מה צריך להוכיח כדי לזכות בפיצוי על רשלנות קטלנית בניתוח כלי דם?

נשמע פשוט, נכון? היית אומר לרופא יפה-יפה "הלו דוקטור, עשית טעות. עכשיו תשלם", והוא בתורו מחייך ואומר לך "קח את הארנק שלי". במציאות, זה טיפה (או האמת, די הרבה) יותר מורכב:

• קשר סיבתי ברור: יש להוכיח שהפעולה הרשלנית הובילה ישירות למוות. טעויות קטנות ופיקשושים לא תמיד מספיקים בבית המשפט.
• חריגה מסטנדרט מקצועי: צריך להראות שהרופא לא פעל בצורה המקובלת המצופה ממנו מבחינה מקצועית.
• נזק ממשי ואובדן כלכלי או נפשי למשפחה: המצב לאחר המוות חייב לכלול הוכחות לנזק ספציפי – כלכלי, כללי או נפשי.

הסיפורים הכי מוזרים על רשלנות בניתוחי כלי דם – ולא תאמינו מה קרה שם!

כדי שלא תגידו שנכנסנו לדיכאון באמצע הקריאה, הנה כמה סיפורים ביזאריים (לא כי זה מצחיק, אלא כי זה פשוט לא יאמן שקרה):

• זה לא העורק הנכון, אדוני המנתח? על רופא שכמעט חיבר מחדש את וריד הרגל לעורק שבכלל נמצא ביד. ניחוש אחד מדוע זה נגמר רע.
• הכלי שנשכח בפנים: כן, יש מנתחים ששכחו בפנים פד או כלי ניתוח – כי כנראה שלא מספיק מסודר אצלם על השולחן.
• "עייפות החומר": מנתח שנרדם באמצע ההליך – ברצינות! זה כמו להיות נהג שנרדם על ההגה – רק הרבה (אבל הרבה!) יותר מפחיד.

מי יקבע כמה שווים החיים שאבדו?

אז איך בית המשפט מחליט על גובה הפיצוי למשפחה?

• גילו של המנוח: למרבה הצער, למבוגר בן 80 לרוב ייקבע פיצוי נמוך יותר מבחור צעיר בתחילת חייו, שעתידו מלפניו.
• הכנסותיו העתידיות: מה האדם יכול היה להרוויח בעתיד – והאם משפחתו התלויה בו נפגעה כלכלית מהמוות?
• כאב, סבל ועוגמת נפש: זה אמנם קשה לכמת בכסף, אבל בתי המשפט משתדלים לתת ביטוי לסבל הנפשי והקושי של המשפחה בעקבות האובדן.

שאלות שאתם בטח רוצים לשאול (ואולי מתביישים קצת):

האם פיצוי על מוות מרשלנות רפואית חייב לעבור את בית המשפט?

לרוב כן – אלא אם הושג הסכם פשרה מחוץ לבית המשפט, שגם הוא מחייב ייעוץ משפטי.

כמה זמן נמשך תהליך משפטי כזה?

לצערנו לא קצר. הליכים כאלה יכולים להימשך אפילו מספר שנים, תלוי במורכבות התיק.

ומה עם עורך דין – חייבים לקחת מומחה?

מומלץ מאוד. כי אתה אף פעם לא תלך לוטרינר לניתוח לב פתוח, נכון?

האם המשפחה צריכה להביא מומחה רפואי משלה?

כן. ברוב המקרים חייבים חוות דעת רפואית נוספת כדי להוכיח את הרשלנות בבית המשפט.

ואם אני לא בטוח שהייתה רשלנות?

התייעצות ראשונית עם מומחה משפטי לא עולה כסף ומומלצת בחום.

לסיכום – סיפור קצרצר עם מוסר השכל ארוך:

פיצויים על רשלנות שגרמה למוות בניתוח כלי דם הם כמובן לא משהו שבמשפחות אוהבים לדבר עליו מארוחת חג משפחתית, ומניסיון – זה לא הופך למעניין גם באירועים חברתיים. אבל הידע הזה הוא חיוני, ואף שלעיתים נדמה שאנחנו עומדים מול מערכת מרתיעה, חשוב להכיר את הזכויות שלנו, ולעמוד בלי פחד מול הגורמים שאחראים לנזק שנגרם. אז אולי לעולם לא תמצאו את הנושא הזה בתור שאלת טריוויה, וגם לא תראו פוסטרים משעשעים עם הכיתוב "ניתוחי כלי דם – זה מהנה!", אבל כשהמידע הנכון בידיים שלכם ובזמן הנכון – הוא שווה את משקלו בזהב (והפיצויים גם).