פתאום במדינה אחרת: מה לכל הרוחות עושים כשהאקס בורח עם הילד לחו"ל?
כל הורה מכיר את ההרגשה המציקה הזו, כשאתם צועדים יד ביד עם הקטן בקניון ופתאום הוא נעלם לכמה שניות. לחץ קטן בחזה, פאניקה קלילה ועשר שניות אחר כך הוא נמצא מאחורי דוכן הממתקים. אבל מה קורה כשהפאניקה הזו הופכת לאמיתית – כי הילד באמת נעלם, ולא סתם לקצה הקניון אלא לקצה השני של העולם, ודווקא עם ההורה השני, הגרוש או הגרושה? לכל הרוחות, איפה בכלל מתחילים לפתור את הסיוט הזה?
מסע עולמי בעקבות הילד האבוד: מה זה בכלל "חטיפה" בין מדינות?
לפני שתשלפו את כובע האינדיאנה ג'ונס שלכם ותרוצו לשדה התעופה, כדאי שתבינו קודם כל במה מדובר. מבחינה משפטית – וזה רק נשמע מפחיד הרבה יותר – חטיפה בינלאומית של ילדים מתרחשת כשהורה אחד מוציא ילד מתחת לגיל 16 למדינה זרה, ללא אישור חוקי ומפורש של ההורה השני. אז כן, אם גרושתך החליטה ש"נמאס מהגשם בהרצליה" וקנתה לה ולילד כרטיס לכיוון אחד לבורה בורה – זה אכן נחשב חטיפה, ואפילו חמורה.
רגע, זה נשמע כמו סרט הוליוודי גרוע – זה באמת קורה במציאות?
למרבה הצער וההפתעה (ובעיקר ההפתעה!), התופעה הזו שכיחה הרבה יותר משאתם מדמיינים. בכל שנה מתרחשים מאות ואפילו אלפי מקרים ברחבי העולם, כולל ישראל. לכן, אם חשבתם שלריב על דמי מזונות זה סיוט, אז בואו תראו מה קורה במצב בו אתם צריכים לריב על הזכות לראות את הילד שלכם במדינה בה מדברים בשפה שאתם אפילו לא יודעים להגות את שמה.
הסכם האג: נשמע כמו שם של מבצע מודיעיני חשאי, אבל מה הוא בדיוק עושה?
הגיבור האלמוני של הסיפור שלנו הוא הסכם האג משנת 1980. הוא קיים בדיוק עבור הסיטואציה הזו, ומטרתו להשיב ילדים חטופים למדינה ממנה הם נחטפו. ההיגיון פשוט: כל מדינה שחתמה על ההסכם (כן, גם ישראל בפנים, נשמו עמוק) חייבת לשתף פעולה בהחזרת הילד למקום מגוריו המקורי. נכון, הוא לא פותר הכול בשיחת טלפון אחת, אבל זה בהחלט נקודת פתיחה טובה.
שתי שאלות ותשובות באווירה קלילה על ההסכם החשוב:
- האם כל מדינה חתומה על ההסכם הזה?
לצערנו לא, אבל כ-100 מדינות רציניות (פחות או יותר) כבר נרשמו למסיבה הזו. אם הילד שלך הגיע איכשהו לצפון קוריאה – סורי אבל זה הופך למהיר ועצבני 12. - כמה זמן לוקח להחזיר ילד חטוף?
הזמן משתנה ותלוי במדינה ואפילו במספר כוסות הקפה שהשופט שתה באותו בוקר (טוב, כמעט). ברוב המקרים לוקח בין מספר שבועות למספר חודשים עד שמגיעים לפתרון.
3 דברים שלא חשבתם לעשות (אבל כדאי לכם מאוד!) ברגע שהסיוט הפך למציאות
- לאפיין את האירוע: תיעדו כל פרט ופרט – SMS, אי-מייל, הזמנות כרטיסי טיסה ומצלמות אבטחה. אם במקרה יש לכם ברשימת אנשי הקשר שלכם חבר מומחה לפוטושופ (יש לכולנו כזה), עדיין אל תשנו כלום; בשלב זה אוריגינל בלבד.
- לערב את הרשות המרכזית במשרד המשפטים: נשמע יבש, אני יודע, אבל זוהי התחנה שאליה אתם פונים מיידית. משפחה, חברים ומשטרה זה אמנם יופי, אבל למשרד המשפטים יש את אנשי הקשר והמומחים שיעזרו לכם להתמודד מול חומות הבירוקרטיה.
- קצת פסיכולוגיה לא הרגה אף אחד: תהליך זה מאבק רגשי ומשפטי עוצמתי, אל תעברו אותו לבד. פנו לפסיכולוג, קבוצות תמיכה להורים במצבים דומים, או לפחות החבר שמבין בחיים. זה לא בדיוק הזמן להפגין גבורה ודממה סטואית.
שאלות מביכות שהורים שואלים במצבי אסון שכאלו (והתשובות הכנות)
- "הילד יוציא אותי מהראש?"
התשובה מעודדת – רוב הילדים מסתגלים במהירות לשינויים חדשים, אבל מחקרים מראים שילדים שהוחזרו תוך זמן סביר מתאוששים הרבה יותר בקלות. - "מותר לי פשוט לעלות על מטוס ולהחזיר אותו בעצמי?"
לא הייתם רוצים לשכנע תא של שוטרים מקסיקניים שזו הייתה "סתם טעות תמימה". נסו להימנע מפעולות הרפתקניות שכאלו (למען החופש שלכם). - "זה אומר שצריך לחזור לאקס?!"
לצערנו (או למזלנו), לא. למעשה, הסכם האג ממש לא עוסק בבעלות הורית, אלא רק בהשבת סטטוס שהופר.
אז איך באמת שורדים את הדרמה הזו בלי לאבד שפיות (אלא אם איבדתם אותה לפני)? – מסקנות והרגעת נפשות
חטיפת ילד בין מדינות היא אולי אחד הנושאים המלחיצים והקשים ביותר, אבל כפי שראינו – יש דרך סלולה לפתרון, ויש כלים משפטיים ובינלאומיים שנועדו במיוחד לסייע לכם בדבר הזה. המפתח הוא תגובה רגועה, אסטרטגיה ברורה ונחישות בלתי מתפשרת. וכן, לפעמים קצת חיוך או ציניות בריאה יעזרו לשמור על השפיות בדרך.
וכך, חבריי ההורים, הנקודה החשובה ביותר בכל הסיפור הזה היא שיתוף הפעולה עם הרשויות, איסוף מדויק של המידע, והרבה (המון!) התמדה ואורך רוח. אחרי הכול, גם אם אתם לא הגיבורים הראשיים בסרט אקשן של נטפליקס, כשמדובר בילדים שלכם – אתם תהיו מוכנים לצעוד עד סוף העולם, או לפחות לגלוש באתר האינטרנט הארוך ומתיש של משרד המשפטים.
עכשיו, שהילדים יעשו כמה שטויות בבית, לא בחו"ל!