השפעה לא אסורה בצוואה האם החוק לצידך

מה באמת קורה ל"חיים הדיגיטליים" שלכם אחרי 120? כל מה שלא סיפרו לכם על צוואה דיגיטלית

בואו נודה באמת – אף אחד לא אוהב לחשוב מראש על הרגע שיום אחד כולנו נפנה את הבמה. אבל היי, לפחות פעם אחת בחייכם בטח עצרתם רגע ושאלתם: "תגיד, מה לעזאזל הולך לקרות עם החשבון נטפליקס שלי אחרי שאעזוב את העולם? מישהו יוכל לדעת שצפיתי באיזה סרט רומנטי גרוע בשתיים בלילה?" אם כבר התחלתם להזיע – ברוכים הבאים לעולם המבולגן והמפתיע של הצוואות הדיגיטליות: המקום היחיד שבו עזבונות, סיסמאות, ומבוכה גלובלית מתערבבים לסלט משפטי עסיסי במיוחד.

לפני שנמשיך: צוואה דיגיטלית? מה, אנשים אשכרה עושים את זה?

כן, לגמרי. כשהסבא שלכם כתב צוואה הוא כנראה לא הוסיף הוראות לגבי חשבון הפייסבוק, שמלא בסטטוסים שגם אתם מעדיפים לשכוח. אבל היום, כשכל החיים שלנו סגורים מאחורי מסכי נעילה, סיסמאות ועננים (שהם לא באמת בעננים, אגב), הגיע הזמן למחוק את הציניות ולהבין את גודל הבעיה. אתם אולי לא תירשו דירה יוקרתית או מיליונים, אבל חשבון אינסטגרם עם כמה אלפי עוקבים או תיקיית תמונות שאתם מעדיפים שלא תגיע לידיים הלא נכונות יכולים להיות העניין הגדול הבא בבית המשפט!

3 סיפורים הזויים להחריד על צוואות שפשוט יצאו משליטה

1. המורשת הסודית של משחקי הקנדי קראש

כן כן, שמעתם נכון. לפני כמה שנים, איש בריטי אחד החליט להוריש לבנו את חשבון הקנדי קראש שלו כי "בשלב 421 הוא הצליח משהו שאף אחד לא הצליח מעולם". הבן סירב בנימוס, וסיפר: "אבא אני אוהב אותך, אבל יש גבול לירושה המביכה."

2. למי שייכים המינויים המשפחתיים בנטפליקס?

אחרי פטירתה של קשישה בארה"ב, שני ילדיה נגררו לבית המשפט כי כל אחד מהם התעקש שהוא זכאי להחזיק בחשבון משפחתי של נטפליקס, כולל האלגוריתם המבריק שלה שהתאים לכולם סדרות. השופט החליט לטובת הבת, כי הבן לא זכר בעל פה את הסיסמה. כן, רציני לגמרי.

3. הוויכוח המשפטי היקר בעולם – למי יישארו הביטקוינים?

האמריקאי מרקוס היה משקיע "קטן" שהחזיק בארנק וירטואלי עם ביטקוינים בשווי מיליונים. כשהלך לעולמו ללא צוואה ברורה, עורכי הדין עשו את העבודה הקלאסית שלהם ודאגו לקרב האפי בבית המשפט. אחרי 4 שנים של ויכוחי סרק, עורכי הדין קיבלו את רוב העיזבון. ומה עם המשפחה? הם עדיין מנסים לשכנע את קרובי המשפחה שזה בעצם לא היה כזה הרבה כסף.

אז מה עושים? הדרך הקלה להבטיח שלא תהפכו לבדיחה משפטית עתידית

אל תלחצו, לא צריך להיות גאון משפטי או מומחה אבטחת מידע. הנה כמה צעדים בסיסיים שישמרו אתכם – או לפחות את החיים הווירטואליים שלכם – ממבוכה גדולה אחרי שהמסך ירד:

• ליצור רשימה של חשבונות חשובים: אל תסמכו על זה שהילדים שלכם יודעים את כל הסיסמאות ("123456"? באמת?). ארגנו רשימה פשוטה של חשבונות שחשובים לכם.
• החליטו מראש מה תרצו לעשות בכל אחד מהם: למחוק תמונות? להעביר חשבון אינסטגרם לפעילות הנצחה מרגשת? להשמיד ראיות על צפיות מביכות? אתם מחליטים.
• מינוי אחראי טכנולוגיה: בחרו קרוב משפחה או חבר שאתם סומכים עליו (ושיש לו פוטנציאל הבנה טכנולוגית מעבר ל-"איזה כפתור ללחוץ?").
• הכניסו את זה לצוואה קיימת, או כתבו אחת יעודית: נכון, עורכי דין תמיד יגידו לכם שזה חיוני, אבל הפעם זה באמת נכון.

הרצינות מאחורי הבדיחה: למה בכלל זה חשוב?

בסוף, מתברר שהצוואה הדיגיטלית היא יותר מאיזה גימיק חמוד. בעוד חמישים שנה יהיה כנראה ברור לכולם שכל התא המשפחתי יושבים בבית משפט כדי להחליט מי יורש את תיבת הג'ימייל הישנה או חשבון הטיקטוק של סבתא. האפשרות למנוע את כל הדרמות המיותרות – וכל ההתנצלויות המביכות מול סבתא בקבר – נמצאת בידיים שלכם.

כמה שאלות שבטח התביישתם לשאול (עם תשובות, ברור!)

מה קורה אם אחליט לא לעשות כלום?

ברכות, פשוט תשאירו אחריכם כאוס משפטי גדול יותר מהספרייה הלא מסודרת של נטפליקס שלכם.

למי כדאי לתת את המפתחות הדיגיטליים שלי?

מישהו שאתם סומכים עליו – ושלא תפספסו את התמונה המביכה שלכם ביום ההולדת מהמסיבה ההיא לפני עשור.

אפשר בכלל למחוק את הכל אחרי שאני מת?

תופתעו, אבל כן! יש שירותים כמו "Legacy Contact" בפייסבוק או "Inactive Account Manager" בגוגל שיעשו בדיוק את זה.

מישהו יכול להיכנס לחשבון שלי בלי סיסמא?

בפועל, במצבים רבים זה תלוי מדינה וחוק. עדיף להשאיר הוראות ברורות במקום טביעת אצבע בגוגל שתגרום למשפחה לבכות.

למה לי בכלל להתעסק בזה עכשיו? צעיר מדי לדבר כזה!

כי כמו תשלום ארנונה, עדיף לטפל בזה עכשיו מאשר מאוחר מדי.

בשורה התחתונה: בואו נעשה צחוק מהמוות – אבל ניקח ברצינות את הצוואה הדיגיטלית

בסוף, לעולם הדיגיטלי שלנו יש חיים משל עצמו: הוא מצחיק, מביך, חשוב ומלא באתגרים. אז כן, אולי זה טיפה מוזר לדבר על צוואות בעולם של סטורי, רילס ובינג' – אבל לכל הפחות, תהיו רגועים שאף עורך דין לא יגלה מה באמת צפיתם בשבת בצהריים כש"הייתם חולים". ואולי זה בדיוק מה שאנחנו חייבים לעצמנו ולאלה שבאים אחרינו.