חיוך, אתם מצולמים! מי מפחד מטכנולוגיית זיהוי פנים?
דמיינו שנכנסתם לסניף הבנק הקרוב לביתכם, ופתאום מכונת הכסף האוטומטית זורקת לעברכם הודעה אישית: "הי רונן, יום שני הוא היום הכי גרוע שלך למשיכת כסף, לא?". מביך? מטריד? או סתם מצחיק? אז הנה ספוילר קטן—זה כבר לא מדע בדיוני; טכנולוגיות זיהוי פנים נמצאות בכל מקום, וכמו רוב הדברים בעולם, חשוב להבין איך משתמשים בהן ומה גם, אולי בטעות, יוצא משליטה. אבל לפני שאתם שוקלים להתחיל ללכת ברחוב עם מסכות חד-פעמיות על הפנים, בואו נדבר שנייה על הצד המשפטי של הסיפור. רמז: אי אפשר למחוק פרצופים מאותם מקומות שאליהם העלינו אותם, גם לא באמצעות מקש Delete.
1. האם הטכנולוגיה שהופכת אותך לסלב רגעי גם עלולה לסבך אותך משפטית?
אחרי שהסלפי השתלט על עולמנו וסבתא למדה לזהות אם "זה באמת אתה" בתמונה בוואטסאפ, אפשר לומר שתמונות הפכו למניע החזק ביותר בתרבות העולמית שלנו—אבל מתברר שהסיפור עלול להפוך להרבה יותר מסובך כשמעורבת טכנולוגיית זיהוי פנים. כן, תמונה ששיתפתם בנונשלנטיות בשישי בצהריים יכולה להפוך לראיה משפטית במוצ"ש בערב.
כיצד התקשרות חברית לפייסבוק עלולה להפוך לתביעה משפטית?
דמיינו מצב: העליתם תמונה לכל החבר'ה מהפיצה בשכונה, ופתאום השכן שכבר שנתיים לא משלם ועד בית זוכה בזכות אותה התמונה לתביעה משפטית שטוענת שהוא בעצם כן היה בבית—כי הרי הפנים שלו זוהו כמו שילדה בת שנתיים יודעת לזהות קרטיב ביום קיץ חם. אז מה אפשר לעשות?
- למנוע העלאה של תמונות בלי הסכמה מפורשת של המצולמים (בהצלחה עם זה…)
- לבדוק את תנאי השימוש באפליקציות לזיהוי פנים יותר משאתם בודקים תאריך תפוגה של קוטג'.
- להבין שהפצת תמונות אינה רק שאלה של פרטיות אלא של אחריות משפטית—ואין סלפי ששווה הסתבכות עם מסמך של 12 דפים מהעורך דין.
2. כמה מהר התרבות שלנו הופכת את זיהוי הפנים למשהו מובן מאליו?
הגענו לשלב שקצת יותר קשה להבין מתי אנחנו מופיעים או לא מופיעים על המסכים של אחרים. רוצים תהייה פילוסופית קצרה באמצע המאמר? בבקשה – אם כולנו כבר מופיעים איפשהו באיזה מאגר מידע דיגיטלי, יכול להיות שאנחנו כבר חיים בגרסה דיגיטלית של עצמנו ואנחנו אלו שלא ידעו על זה? רגע, מתנצלים על הפילוסופיה, נחזור לצד המשפטי המעניין.
5 שאלות (קצת) מביכות והתשובות (היותר-מביכות) שלהן על זיהוי פנים
- האם למשטרה יש תמיד הרשאה לזהות את הפנים שלי ברחוב? כן, במקרים של ביטחון וצורך חיוני, אבל הבעיה? איך בדיוק מגדירים "צורך חיוני"?
- מה אם אני לא רוצה שהפנים שלי יזוהו? בהצלחה עם משימה פשוטה כמו להסתובב תמיד עם ידיים מול הפנים או פשוט לעבור לאי בודד בלי wifi.
- מה אומר החוק לגבי ילדים ותינוקות? כאן זה מתחיל להסתבך: מדינות רבות דורשות אישורים מיוחדים בגלל הגבלת איסוף מידע על קטינים. בעולם שלנו היום, בכלל לא פשוט להקפיד על החוקים האלה.
- אפשר להגיש תביעה אם השתמשו בפנים שלי ללא הסכמה? חד משמעית כן, אבל לא בטוח שהדרך המשפטית תהיה מהירה או זולה כמו שתכננתם.
- האם הטכנולוגיה הזאת תמיד מדויקת? אוהו, לא. היו מקרים שבהם אנשים תמימים זוהו כאחרים לחלוטין וקיבלו דוחות חנייה לחנייה בניו יורק בזמן שבכלל ישבו בקפה בתל אביב.
3. היי ג'וני, הפנים שלך התרוצצו במסיבת פיג'מות בסין – איך מגינים על עצמכם?
השליטה בזיהוי הפנים שלנו כבר מזמן לא בידיים שלנו—ובעצם, גם לא בפנים שלנו. אבל יש כמה צעדים פשוטים (טוב, יחסית…) שתוכלו לפתוח ממש עכשיו:
- קריאת האותיות הקטנות: כן, אותן מילים משעממות במסמכי פרופיל של הרשתות החברתיות שאתם מדלגים עליהם ומיד מסכימים.
- הקפידו לשאול שאלות, כמו: מי יכול לגשת למידע הזה? ואם משהו לא ברור—עדיף לשאול שוב. בכל זאת, הפנים שלכם הן לא כרטיסיית אשראי שיש לה תוקף.
- השתמשו בכלים להגבלת הפרטיות באפליקציות —נכון, להרבה מאיתנו זה מתיש, אבל לפחות נוכל להאט קצת את הוויראליות של הפנים שלנו.
מסקנה – אז לאן כל זה הולך?
בואו נודה באמת: טכנולוגיית זיהוי הפנים כאן להישאר, אבל הראשונה שתהיה חייבת להתנהג בזהירות היא החקיקה המשפטית, שהיא תמיד כמה שנים מאחור. בעולם בו הפנים שלכם חשופים הרבה יותר משחשבתם, האחריות היא בידיים של כולנו—כן, גם של המחוקקים וגם שלכם.
אז בפעם הבאה שאתם מחייכים מול המסך, קחו שנייה לחשוב מי עוד יכול להיות שמסתכל בחזרה. ואולי בעצם גם שווה לשקול למכור את החיוך לסוכן ביטוח מקצועי. מי יודע? אולי הפנים שלכם שוות יותר ממה שאתם חושבים 😜.