למה הפוסטים האנונימיים שלכם בפייסבוק נכשלים בצורה מפוארת ומה עושים עם זה?
אז שוב ישבתם חצי שעה לכתוב פוסט מבריק, שנון, קורע ואפילו קצת מהפכני, אבל החלטתם לפרסם אותו בתור "משתמש אנונימי". מה כבר יכול לקרות? הרי כולם אוהבים סודות מסתוריים ואווירה של "מי עומד מאחורי זה"? טעיתם בגדול. מסתבר שהפוסט האנונימי שלכם עובד בערך כמו הטלוויזיה הישנה של דודה חדווה – איכשהו נדלק אבל לא נותן לראות שום דבר ברור. ובכן, הגיע הזמן להבין למה בדיוק האנונימיות בפייסבוק פשוט לא עושה את העבודה, ואיך אפשר לתקן את הטעות הטראגית הזו. אז – מוכנים לפרק לגורמים את הטעות הכי נפוצה בפייסבוק?
איפה הפוסט המדהים ההוא שנעלם בין התהום לאבדון?
נתחיל בשאלה פשוטה – למה בכלל אנשים אוהבים לשלוח פוסטים אנונימיים? התשובה די ברורה: אפשר להיות חושפניים, להשמיע דעות לא פופולריות, להעביר ביקורת עסיסית או סתם לשבור את הרשת עם סיפור שאף אחד לא יאשים אותך בו אחר כך. אז מה כבר יכול להתקלקל בדרך?
- פייסבוק לא מעריצה גדולה של סודות: האלגוריתם של מארק צוקרברג מתוכנת לסמוך על אנשים, לא על הצללים שלהם. ברגע שאנחנו בוחרים להיפטר מהזהות שלנו, פייסבוק בעצם "מנשנשת" לנו את החשיפה ומניחה אותנו במגירת ה"קישוטים שחייבים כבר לזרוק".
- את מי בכלל מעניין מה כתב "פלוני אלמוני"? תודו שקצת מלחיץ לנהל שיח ער ורגשי עם "משתמש אנונימי #176". זה בערך כמו לנהל שיחה רצינית עם עציץ: נחמד, אבל לא מתקדם לשום כיוון.
מתי לעזאזל פוסטים אנונימיים הפכו לחלומו הרטוב של הפחדן המצוי?
בואו רגע נהיה כנים – אנונימיות היא סוג של שכבת מגן, או יותר נכון שמיכת פוך שאנחנו מתעטפים בה כדי לא להרגיש את הצינה של הביקורת. והבעיה היא שזה בדיוק מה שגורם לפוסטים אנונימיים להתרסק בקול תרועה רמה. תחשבו רגע: כשאתם מפרסמים בגלוי, אתם יודעים שמישהו יראה את זה, אז אתם משקיעים – בתוכן, בסגנון, בהומור, בעובדות ובדיוק. כשאתם נהיים אנונימיים, זה כמו לכתוב פתק למורה בלי לחתום עליו – האם אי פעם פתק כזה גרם למנהל בית הספר להיכנס לפאניקה?
הנה בדיקת מציאות רגעית, שתעזור לכם להבין האם אנונימיות מתאימה לכם:
חמישה סימנים שאתם צריכים לוותר על פוסטים אנונימיים בפייסבוק:
- הפוסט שלכם לא מקבל שום תגובה במשך 45 דקות ואתם בוהים במסך כאילו גיליתם חד-קרן באמבטיה.
- אתם מציעים פתרונות חדשניים ומהפכניים אבל אף אחד לא מתייחס, חוץ מסבתא שלכם (והיא בכלל לא יודעת שאתם כתבתם את זה!).
- אנשים בתגובות עוזבים באמצע משפט את השיחה, בלי להשלים את הטענה שלהם. איבדתם אותם בערך כמו את המטרייה שלכם כל חורף.
- האלגוריתם אדיש אליכם כמו מוכרת בחנות בגדים יקרה מדי, שפשוט מחכה שתצאו בלי לגעת בכלום.
- אתם מתחילים להתגעגע לתגובות שנונות של אנשים שאתם מכירים (גם אם לפני רגע שנאתם אותם בטירוף).
"מי כתב לי את הפוסט?" או: איך בכל זאת אפשר להרוויח מאנונימיות?
לפני שתנטשו את הרעיון, עצרו רגע! יש כמה טכניקות פשוטות שיעזרו לכם בכל זאת ליהנות מהיתרונות של האנונימיות, בלי לשקוע בביצת הזלזול וההתעלמות:
- השתמשו באנונימיות כדי לתת תחושת סודיות אך הוסיפו פרטים מעניינים שנותנים לגולשים משהו להיאחז בו: "עובד בחברת ההייטק המוכרת ההיא שאתם מאד אוהבים."
- ספרו סיפור (כמעט) אמיתי: הוסיפו את התבלין האהוב על חובבי הפייסבוק – רכילות, שערוריה, גילויים מפתיעים.
- תגיבו במהירות לתגובות הראשונות: פוסט אנונימי שנותר "יתום" תגובות מזכיר חתול עזוב ברחוב – חמוד אבל כולם מעדיפים לא להתקרב.
שאלות ששאלתם, לא תמיד בנחמדות יתרה…
למה האלגוריתם של פייסבוק מתעלם מפוסטים אנונימיים?
האלגוריתם מחפש אותנטיות וזהות ברורה, ופוסטים אנונימיים מסמנים לו "זהירות, תוכן לא ברור או לא אמין לפניך!".
אפשר להפוך פוסט אנונימי לוויראלי?
כן, אבל צריך לקשר אותו מהר מאוד לנושאים אקטואליים, רכילותיים או מרתקים במיוחד.
האם פרסום אנונימי יכול לפגוע באמינות שלי?
בדרך כלל, הפרסום עצמו לא יפגע בכם, אלא חוסר היכולת להציג אישיות וקול ברור.
מתי בכל זאת כדאי להשתמש באנונימיות בפייסבוק?
כשאתם ממש לא רוצים להסתבך משפטית או חברתית, או כשמדובר בחשיפת סיפור אישי ורגיש ברמה מיוחדת.
האם כדאי לוותר סופית על האנונימיות?
לא תמיד. רק תזכרו שאתם חייבים לייצר תוכן איכותי ומרתק במיוחד כשאתם בוחרים לעשות זאת בדרך הזו.
בשורה התחתונה: אנונימי או לא – העיקר שלא ישעמם לנו!
אז נכון, פוסטים אנונימיים בדרך כלל עובדים פחות, אבל זה לא אומר שאתם צריכים לוותר עליהם לחלוטין. תעזו, תנסו, תשלבו את העוקץ, הסיפור המעניין או אפילו את הבדיחה הקטנה שתגרום לאלפים לעצור את הגלילה ולהתמכר למה שכתבתם. בסופו של דבר – זה לא השם על הפוסט, אלא התוכן שבו.
ואם בכל זאת נשארתם חסרי ביטחון, תמיד אפשר לחזור לפרסם תמונות של חתולים. זה תמיד עובד – באחריות!