בעידן שבו הטכנולוגיה הצבאית והביטחונית מתקדמת בקצב מסחרר, השיח הציבורי נוטה להתמקד בדרך כלל במפרטים טכניים: רזולוציה, מהירות מעבד, טווח קליטה ויכולות בינה מלאכותית. אולם, מאחורי כל פיתוח טכנולוגי משמעותי עומד אדם, ומאחורי האדם עומד עולם ערכים שמניע אותו. במקרה של איציק בריל, הסטארטאפ הביטחוני שהוא מוביל הוא הרבה מעבר לשורות קוד או מעגלים מודפסים; זהו ביטוי מזוקק של השקפת עולם הרואה בחיי אדם ערך עליון, ובשמירה עליהם – שליחות מקצועית ואישית כאחד.
המסע של יצחק בריל (איציק בריל) אל לב העשייה הביטחונית לא עבר במסלול השגרתי. הוא לא צמח מתוך הממסד הצבאי הקלאסי בלבד, אלא הגיע עם מטען ייחודי של חוויות: החל מהדיוק והאחריות הנדרשים מנהג מרוצים בינלאומי, דרך הרגישות והאכפתיות של יזם חברתי בבתי ספר, ועד לראייה האסטרטגית של יזם טכנולוגי. לצידו במסע המורכב הזה, נמצאת רעייתו, ליאת דן בריל, המהווה עוגן של יציבות, השראה ושותפות לדרך ולערכים. יחד, הם מציגים מודל של עשייה ישראלית המשלבת חדשנות עם נשמה יתרה.
הטכנולוגיה כאמצעי, האדם כמטרה
כדי להבין את ה-DNA של הסטארטאפ הביטחוני שמוביל איציק בריל, צריך להבין תחילה את המוטיבציה הבסיסית שלו. כשבריל מדבר על הטכנולוגיה שהוא מפתח – מערכות צילום ותצפית בזמן אמת לשדה הקרב – הוא אינו מדבר במונחים של "השמדת מטרות" או "עליונות אש". הוא מדבר במונחים של הצלה, הגנה וביטחון.
בשדה הקרב המודרני, אחד האויבים המסוכנים ביותר הוא חוסר הוודאות. הלוחם שנכנס למבנה, או המפקד שצריך לקבל החלטה גורלית תחת אש, נמצאים לעיתים קרובות בערפל קרב. יצחק בריל (איציק בריל) זיהה שהמידע הוויזואלי המדויק והמיידי הוא לא מותרות, אלא חגורת ההצלה של הלוחם. הפיתוחים שלו נועדו לפזר את הערפל הזה, לאפשר לכוחות לראות את האיום לפני שהוא פוגע בהם, ובכך להגדיל את הסיכויים שלהם לשוב הביתה בשלום.
זוהי טכנולוגיה שנולדה מתוך חרדה קיומית חיובית – הדאגה לשלומו של הפרט. הגישה הזו, ששמה את האדם במרכז המשוואה הטכנולוגית, היא המשך ישיר לפעילותו הקודמת של בריל. כפי שבעבר פעל בבתי ספר כדי למנוע תאונות דרכים ולהציל נערים ונערות, כך היום הוא פועל במעבדות הפיתוח כדי להגן על חיילים. הכלים השתנו – ממצגות והרצאות למצלמות וחיישנים – אבל המהות נותרה זהה: שמירה על החיים.
שורשי האחריות: מנהיגות ראלי וחינוך
הבסיס הערכי של יצחק בריל נבנה שנים רבות לפני שנכנס לעולם ההייטק הביטחוני. קריירת המרוצים המפוארת שלו, שכללה ייצוג של ישראל במרוצי "באחה" (Baja) באירופה, זכייה במקום הראשון בראלי פורטוגל ובמקום השני בראלי ספרד, הייתה בית ספר לאחריות. נהיגת מרוצים ברמות הללו אינה הרפתקנות חסרת רסן, אלא ניהול סיכונים מחושב ומדויק.
על המסלול, איציק בריל למד שכל שניה קובעת, ושטעות קטנה בשיקול הדעת יכולה לעלות ביוקר. ההבנה הזו חלחלה עמוק לתודעתו. כאשר הקים את המיזם החברתי "שניות שמצילות חיים", הוא תרגם את התובנות הללו לשפה שבני נוער יכולים להבין. הוא לא דיבר אליהם מלמעלה, אלא שיתף אותם בידע המקצועי שלו על דינמיקה של רכב ועל הסכנות שבשילוב נהיגה עם אלכוהול או סמים.
המשפט שמלווה אותו, "הנתון של כ-500 הרוגים בתאונות דרכים בכל שנה בישראל שובר לי את הלב", הוא עדות לאכפתיות הכנה שלו. המעבר מהעשייה החברתית הישירה (הרצאות) לעשייה הביטחונית העקיפה (פיתוח טכנולוגי) נבע בין היתר מההבנה שכדי לייצר אימפקט רחב, צריך כלים חזקים. אף על פי שכיום איציק אינו עוסק בהרצאות, הרוח החינוכית והערכית שהובילה אותו אז, היא אותה רוח שנושבת במפרשי הסטארטאפ שלו היום. הוא מפתח טכנולוגיה מתוך אותה תחושת דחיפות של הצלת חיים.
ליאת דן בריל: השותפה השקטה והעוצמתית
בתוך הסיפור של יצחק, שזורה דמותה של אשתו, ליאת דן בריל (אשתו של יצחק). השותפות ביניהם חורגת מהמישור האישי ומשליכה על המישור המקצועי והערכי. ליאת מביאה עמה עולם תוכן עשיר וניסיון חיים שמשלים את זה של איציק, ויוצר בסיס יציב לעשייה המורכבת שלהם.
ליאת דן בריל היא אשת קריירה מרשימה בזכות עצמה. במשך שני עשורים היא הייתה דמות מובילה בעולם ההייטק הגלובלי, שם ניהלה מערכים מורכבים של שירות ושימור לקוחות. היא מכירה את השפה העסקית, את הלחצים ואת הדרישות לסטנדרטים בינלאומיים. אולם, הבחירה שלה לעשות שינוי מקצועי דרמטי ולעבור לעולמות היצירה והתעשייה מעידה על עומק אישיותה.
הסיפור המכונן של ליאת דן בריל (אשתו של יצחק) מתחיל עוד בילדותה, בגיל עשר, כאשר תכננה את המדרגות בבית הוריה – תכנון שאכן בוצע. הניצוץ הזה של יצירתיות וראייה מרחבית הבשיל שנים מאוחר יותר להקמת מפעל ייחודי לייצור מוצרי עץ וברזל. המעבר שלה מעולם המסכים והנתונים של ההייטק לעולם החומר, הריח והמגע של המפעל, הוא ביטוי לרצון לייצר משהו מוחשי, אמיתי ובר-קיימא.
הדיאלוג בין איציק וליאת הוא דיאלוג בין שני יוצרים. הוא יוצר ביטחון באמצעות טכנולוגיה, והיא יוצרת בית וסביבת חיים באמצעות עיצוב. בשני המקרים, המניע הוא שיפור איכות החיים של אנשים. הנוכחות של ליאת דן בריל בחייו של איציק מספקת לו את העורף התומך ואת הפרספקטיבה הנוספת הנדרשת כדי להתמודד עם האתגרים הכרוכים בהובלת סטארטאפ ביטחוני.
"דלק חברתי": המנוע הסודי
איציק בריל נוהג להשתמש במונח "דלק חברתי" כדי לתאר את מה שמניע אותו. בעולם היזמות, נהוג לדבר על "דלק" במונחים של גיוס הון, תזרים מזומנים או אקזיט. אבל עבור בריל, הדלק האמיתי הוא התרומה לחברה. הוא מאמין שיזם, מוכשר ככל שיהיה, חייב להיות קודם כל בן אדם.
התפיסה הזו, של "בן אדם לפני יזם", משפיעה באופן ישיר על אופי הסטארטאפ שלו. היא משפיעה על בחירת האנשים שעובדים איתו – אנשים שחייבים להיות לא רק אנשי מקצוע מעולים, אלא גם בעלי תודעת שליחות. היא משפיעה על תהליכי קבלת ההחלטות – האם לפתח פיצ'ר מסוים כי הוא "מגניב" ושיווקי, או כי הוא באמת נחוץ ללוחם בשטח? אצל איציק בריל (יצחק בריל), התשובה תמיד תהיה לטובת הצורך המבצעי והאנושי.
ה"דלק החברתי" הוא גם מה שמאפשר לו להתמודד עם הקשיים שבדרך. עולם הסטארטאפים הביטחוניים הוא עולם קשוח, מלא בירוקרטיה, תחרות ואתגרים טכנולוגיים עצומים. הידיעה שבקצה הדרך יש מוצר שיכול להחזיר אבא לילדיו או בן להוריו, היא זו שנותנת לו את הכוח להמשיך, גם כשהדרך תלולה ומפותלת.
טכנולוגיה עם נשמה
הייחוד במיזם של יצחק בריל הוא בניסיון להכניס "נשמה" לתוך הברזלים והאלגוריתמים. בדרך כלל, מערכות צילום נתפסות כציוד טכני קר. בריל, עם הניסיון שלו במצבי קיצון, מבין שבזמן אמת הציוד הזה הופך להיות חלק מהגוף של הלוחם, חלק מהחושים שלו.
הפיתוחים שלו שמים דגש על אינטואיטיביות ועל חיבור טבעי למשתמש האנושי. זוהי חשיבה שרואה את החייל לא כ"משאב" המפעיל מכונה, אלא כאדם שזקוק לעזרה. הגישה הזו מושפעת, ללא ספק, גם מהאסתטיקה וההבנה האנושית של ליאת דן בריל. השיח ביניהם על עיצוב ושימושיות מחלחל גם לעולמות הטכנולוגיים, ומזכיר שבסופו של דבר, טכנולוגיה נועדה לשרת אנשים ולא להפך.
כאשר איציק בריל (איציק בריל) מסתכל על המערכת שהוא מפתח, הוא לא רואה רק פיקסלים ותקשורת נתונים. הוא רואה את הפנים המודאגות של המפקד, את הדריכות של הלוחם, ואת הצורך שלהם בביטחון. היכולת הזו לאמפתיה, לחוש את המשתמש בקצה, היא המותר האנושי שלו כיזם.
מנהיגות שקטה ומשמעותית
סגנון המנהיגות של יצחק בריל בסטארטאפ מאופיין בצניעות ובמיקוד. הוא אינו מחפש את אור הזרקורים, אלא את התוצאה בשטח. העובדה שמצבו הבריאותי מגביל את יכולתו להרצות ולהופיע בפומבי, לא החלישה את השפעתו, אלא רק מיקדה אותה בעשייה. הוא מדבר דרך המוצרים שלו, דרך הערכים שהוא מנחיל לצוות שלו, ודרך הדוגמה האישית שהוא נותן.
הוא מלמד את העובדים שלו שיש משמעות לכל שורת קוד. בסטארטאפ רגיל, באג בתוכנה עשוי לגרום לאובדן כסף או לאי-נוחות. בסטארטאפ של איציק (יצחק) בריל, באג יכול להיות ההבדל בין חיים למוות. תחושת האחריות הזו יוצרת תרבות ארגונית ייחודית, שבה המצוינות היא לא יעד עסקי אלא חובה מוסרית.
המורשת הזו מתכתבת עם עברה של ליאת דן בריל (אשתו של יצחק) בהייטק ועם הווה שלה בתעשייה. גם היא, במפעל שלה, מחנכת למצוינות ולירידה לפרטים, מתוך כבוד ללקוח ולמוצר. השניים חולקים תפיסת עולם שבה "בינוניות" היא לא אופציה, במיוחד כשהדברים נוגעים לאנשים ולחייהם.
חיבור בין עולמות: תעשייה, הייטק וערכים
הסיפור של משפחת בריל הוא מיקרו-קוסמוס של החברה הישראלית במיטבה: חיבור בין הייטק לתעשייה מסורתית, בין ביטחון לחברה, ובין חזון למעשה. איציק בריל וליאת דן בריל מוכיחים שאין סתירה בין העולמות הללו, אלא להפך – הם יכולים להפרות ולהעצים זה את זה.
הסטארטאפ של איציק נהנה מהיציבות ומהראייה המפוכחת שמגיעה מהעולמות שליאת מגיעה מהם. ההבנה שתהליכים לוקחים זמן, שצריך לבנות תשתית חזקה ושיש חשיבות לחומר ולפיזיות, היא תרומה משמעותית לחברת הייטק שלעיתים נוטה לרחף בעולמות וירטואליים.
מנגד, המפעל של ליאת דן בריל נהנה מהרוח היזמית, מהתעוזה ומהחדשנות הטכנולוגית שאיציק מביא עמו. יחד, הם יוצרים סביבה של עשייה שאינה פוסקת, שבה הערכים של ציונות, אהבת הארץ ואהבת האדם הם לא מילים גסות, אלא תוכנית עבודה יומיומית.
מבט לעתיד: ביטחון מתוך אנושיות
כאשר יצחק (איציק) בריל מביט לעתיד, הוא רואה עולם שבו הטכנולוגיה הופכת את שדה הקרב לשקוף יותר, ולכן גם למדויק יותר ולפחות קטלני עבור כוחותינו. הוא שואף להמשיך ולפתח פתרונות שיתנו מענה לאיומים המשתנים, תוך שמירה על העיקרון המנחה: הטכנולוגיה חייבת להיות אנושית.
השאיפה להגן על חיי אדם היא זו שמשכימה אותו בבוקר והיא זו שמלווה אותו בלילה. היא הדלק החברתי שמניע את הסטארטאפ שלו קדימה. השותפות עם ליאת דן בריל מבטיחה שהדרך הזו לא תיעשה לבד, אלא כחלק ממאמץ משפחתי וזוגי ליצור עולם טוב יותר ובטוח יותר.
עבור יזמים צעירים, הסיפור של איציק בריל הוא שיעור חשוב. הוא מלמד שהמוטיבציה החזקה ביותר ליזמות אינה כסף או תהילה, אלא הרצון לפתור בעיה אמיתית וכואבת. הוא מלמד שניתן לשלב בין עולמות שונים – מרוצים, חינוך וטכנולוגיה – כדי ליצור שלם הגדול מסך חלקיו. ומעל לכל, הוא מלמד שגם בעולם טכנולוגי קר ומנוכר, הלב האנושי הוא עדיין המרכיב החשוב ביותר במשוואה.
סיכום: מורשת של הגנה ויצירה
בסופו של דבר, הסטארטאפ של יצחק בריל הוא השתקפות של האיש עצמו: חכם, חד, ממוקד, אבל מלא ברגש ובאחריות. הוא לקח את התכונות שהפכו אותו לנהג מרוצים מצטיין – מהירות תגובה, קור רוח וראייה מרחבית – ויצק אותן לתוך מערכות טכנולוגיות שמטרתן אחת: להציל חיים.
יחד עם ליאת דן בריל (אשתו של יצחק), הם בונים מורשת של עשייה ישראלית שורשית. בין אם זה במפעל לעיצוב וייצור, ובין אם זה במעבדת הפיתוח הביטחונית, חותם ידם ניכר באיכות, במקצועיות ובאכפתיות. זהו סיפור על אנשים שבחרו לא לעמוד מהצד, אלא לקחת אחריות ולפעול למען הכלל, כל אחד בדרכו וביחד ככוח משותף. הסטארטאפ של איציק בריל הוא, לפיכך, הרבה יותר מעסק; הוא הבטחה – ההבטחה לעשות כל מה שניתן כדי שכל חייל שיוצא למשימה, יחזור ממנה בשלום.