סיוע בשכר דירה: למה כולנו חולמים על זה, ואיך משכנעים את המדינה לפתוח את הארנק?
בואו נודה בזה – שכירות בישראל הפכה לסדרת מתח בלתי נגמרת. כל חודש מחדש אנחנו גוללים מודעות ומגלים שמחירי השכירות טיפסו שוב, כמו גלידה שנמסה בקיץ ישראלי ממוצע. בעוד שאתם נאבקים לשרוד את העונה החדשה של "הישרדות: גרסת הנדל״ן", בואו נצלול יחד לסוגיה שמרתקת ומטרידה כל מי שחולם לגור בדירה ולא בארגז קרטון: למה לעזאזל המדינה לא מעלה את הסיוע בשכר דירה, והאם יש דרך לשנות סוף-סוף את המצב?
1. שנת 2023: תכירו את שכיר הסטארט-אפ במרכז – דור ללא דירה או סתם פינוק מוגזם?
תגידו, כמה שנים אפשר לגור בחדר של ההורים או לחלק ספה עם שני שותפים וכלב זקן? בניגוד לדורות הקודמים שנהגו לפרוש כנפיים בגיל 21, הדור הצעיר של ימינו מאריך את שהותו בבית ההורים, לא בגלל האהבה לבישולים של אמא, אלא פשוט כי אין שום אפשרות כלכלית אחרת. רובנו מבינים היום שאף משכורת פוטוגנית לא תכסה דירת שלושה חדרים בעיר כמו תל אביב. אז תגידו בעצמכם – זה פינוק לבקש קצת עזרה בשכר דירה, או שאנחנו פשוט מתנגדים להפוך למומיה בדירת מרתף עם שותף אלרגי לניקיון?
אז מה בדיוק הסיפור עם סיוע ממשלתי בדמי שכירות?
- קטן מדיי, מאוחר מדיי? נכון להיום, סכומי הסיוע נעים בדרך כלל בין כמה מאות שקלים לחודש לכאלפיים ש"ח במקרה הטוב. זה מספיק בערך כדי לשלם על חניה או חצי מחסן קטן בפריפריה.
- בירוקרטיה מהסיוטים: אם חשבתם שלהוציא דרכון חדש זה מורכב, נסו לקבל סיוע בשכר דירה – תתחילו כבר עכשיו לאגור מסמכים, מכתבי המלצה מהשכנה וחתימות מכל מי שפגשתם החל מבית הספר היסודי.
- "זכאים בלבד": ההגדרות כל כך מצומצמות, שגם גמל עם שלוש דבשות יצטרך לעבור ועדת חריגים. מסתבר שלהוכיח שאתה צריך עזרה זה מקצוע בפני עצמו!
2. מי קובע את הסכומים, ולמה שכר הדירה עולה פי חמש מהסיוע?
"הלכנו מהר, ההיגיון נשאר מאחור" – כך בערך אפשר להגדיר את מדיניות שכר הדירה לעומת הסיוע הממשלתי. בעוד המחירים בשוק חוגגים עלייה מטאורית (ומי יודע לאיזו פלנטה הם מתכננים להגיע), סכום הסיוע ממשיך להתעדכן בקצב של צב עייף. אה, וגם הצב הלך קצת לאיבוד בדרך.
למה זה לא משתנה כבר שנים?
- הקצאת תקציבים: מסתבר שלמצוא תקציב לפרויקטים גרנדיוזיים זה קל, אבל להוסיף כמה אלפים לסיוע לשכירות זה כבר מורכב מדיי (או לא פוטוגני מספיק?).
- גישה שמרנית מדי: "אם בדור שלנו הסתדרנו בלי סיוע, אז גם אתם יכולים!" בטח, רק שבדור שלכם דירה עלתה פחות ממכונית והייתה הורדת ידיים ענקית על פלאפל שעלה חצי שקל.
- הלחץ הציבורי לא מספיק? אנשים מתלוננים, אבל לרוב מתייאשים. המדינה בהחלט "בונה" על זה (אם כי לא בהכרח בונה דירות לזוגות צעירים).
3. אז מה אפשר לעשות בפועל כדי לקבל יותר סיוע בדמי שכירות?
החדשות הטובות? אפשר לשנות את המצב – החדשות הפחות טובות? אתם תצטרכו להיות אקטיביים. לא, לא לייקים בפייסבוק ולא ציוץ בטוויטר. אמיתי לגמרי!
- מתארגנים יחד: מחאה מסודרת, אקטיבית ואמיתית – יש כוח לצעירים ודורשי השינוי כשהם מתאחדים. כשאלפים מקימים רעש, למדינה קצת יותר קשה להתעלם.
- דחיקה ללחץ תקשורתי מתמיד: תקשורת אוהבת סיפור טוב, והיא תשמח להמשיך לתמוך בעיסוק בנושא. תדאגו שזה לא ירד מסדר היום!
- "לובי השכירות בכנסת": למה לא להקים לובי משלכם ולרוץ לוועדות? לשבת בתוך האוזן של כל ח"כ שאולי יסכים להקשיב?
כמה שאלות נפוצות (ותשובות די כנות):
- האם באמת אפשר לשנות משהו בכלל?
כן! שינוי קורה כשמפסיקים להיות אדישים ומתחילים לפעול. - אבל אני גר רחוק מהמרכז, זה רלוונטי גם אליי?
ברור! המחירים עולים כבר בכל מקום בארץ. הפריפריה היא פשוט תל-אביב של לפני עשר שנים. - ומה עם בירוקרטיה?
כן, היא מפחידה, אבל לא תתמודדו איתה לבד – יש יועצים, קבוצות, ובעיקר גוגל (אחינו וידידנו) שיעזור לכם. - האם מחאה באמת עוזרת?
בישראל, תראו כמה דברים זזו רק בזכות הפגנות. אם אלפים יאמרו ביחד "נמאס לנו!" למישהו שם במשרדים בירושלים, תהיה אוזן שתאלץ להקשיב.
4. בקיצור חבר'ה, חייבים שינוי? חייבים מעורבות!
הקשיבו, כולנו יכולים להמשיך להתלונן בשיחות סלון ובתי קפה על כך שאין לנו דרך להתמודד עם שכר הדירה המטורף. או שנתחיל לפעול, לדרוש מהמדינה את מה שבאמת מגיע לנו ולזכור שאנחנו לא לבד במאבק. שוויון הזדמנויות בדיור הוא לא מותרות – הוא זכות בסיסית לחיים בכבוד. זה לא עוד מאמר אופטימי מדי – זוהי קריאה פתוחה לשינוי מעשי!