מה יקרה אם ניסע בנתיב תחבורה ציבורית בשבת? (רמז: זה לא מה שאתם חושבים)
אז תכל'ס, שבת בבוקר. השמש זורחת, הציפורים מצייצות וצירי התנועה במרכז העיר פנויים כל כך, שהם קורצים לכם לעשות רוד-טריפ אורבני קצר. פתאום, בזווית העין, אתם קולטים את הנתיב לתחבורה ציבורית — אותו נתיב רחב ונקי שביום חול אסור להזכיר אפילו בשיחה משפחתית, שלא בטעות נקבל קנס רק על מחשבה פלילית. ואז השאלה הגדולה עולה בראש: רגע, מותר או אסור לנסוע עליו בשבת? ואם נעשה זאת, יש מצב שהיקום יתמוטט לתוך עצמו? אולי דווקא נפגוש מכונית אגדית מאוטובוסי דן של שנות ה-60 שחזרה משער הזמן? קדימה, שימו חגורה ודלגו פנימה — יוצאים לבדוק!
4 שאלות שאף נהג לא מעז לשאול בקול (ואנחנו דווקא נעז)
1. האם החוק באמת לוקח לעצמו שבתון כשמדובר בנתיבי תחב"צ?
אם חשבתם שהפקחים והמצלמות פשוט מתחבאים בבית, שותים קפה עם בייגלה ומבלים עם הסדרה המועדפת שלהם בשבת – ובכן, חלקית צדקתם! בישראל, מרבית נתיבי התחבורה הציבורית מופעלים ומפוקחים רק בימי חול ובימי עבודה. אבל, ויש אבל גדול במיוחד (שקצת מזכיר את הכתובית הקטנה בפרסומות להלוואות): חלק מהם פעילים ומפוקחים 24/7. ההתלבטות הופכת למעניינת יותר. מבולבלים? גם אנחנו!
2. אז מתי כן אפשר לנסוע בלי פחד של דוח מבאס באמצע השבת?
- שילוט חברים, שילוט! בדקו תמיד אם מופיע שלט ברור המציין את שעות הפעילות של הנתיב. הרי לא תרצו לשלם את "מס האגו" על הקטע הכי קצר שעשיתם בחייכם.
- אזור הפעילות: בתל אביב למשל, מקובל שהאכיפה מוגבלת לשעות מסוימות, והעירייה מפרסמת זאת בגדול ובבירור. בערים אחרות לעומת זאת, המצב קצת פחות מפרגן. אז אנא הוציאו משקפי קריאה!
3. אבל רגע, אם אף אחד לא נוסע בתחבורה ציבורית, למה זה עדיין נתיב תחב"צ?
שאלה מצוינת! מדינת ישראל ידועה בכך שהיא אוהבת לשמר לעצמה אופציות פתוחות. אולי יום אחד, במהלך שבת קיצית חמה, יחליטו פתאום להפגיש אותנו עם אוטובוסים מעופפים, רכבות קלות או רובוטים תחבורתיים. פשוט למקרה שאיזה פקיד ינחת מביקור בסינגפור עם בוֹם של בשורה.
4. ואם בטעות נסעתי בנתיב הפעיל בשבת – כמה יעלה לי התענוג?
פה קיימות שלוש אפשרויות כואבות:
- מצלמה אוטומטית: כן, אלו הולכות ומשתלטות על העולם כמעט כמו חתולים ביוטיוב. דוח של 500 ש״ח זה קליל, בכיף, מהתקציב של סוף השבוע שלכם.
- פקח סודי ומסתורי: סיכוי נמוך שמישהו יקום בבוקר שבת כדי לחפש אתכם, אבל תמיד קיים סיכוי כזה — בעיקר בעיר גדולה.
- גורל וקרמה קוסמית: לעיתים הקנס הכבד ביותר הוא פשוט תחושת האשמה המציקה בלב במשך שאר היום ("הייתי חייב? מה כבר הרווחתי מ-300 מטרים בנתיב?").
רגע של רצינות: אז מה באמת אומר החוק?
ובכן, אין מה לעשות—גם במאמר הכי קורע, חייבים טיפה פורמליות. החוק קובע שנתיבי התחבורה הציבורית בישראל מיועדים רק לשימוש כלי רכב מסוימים ובשעות מסוימות. נתיבים כאלו מוגדרים בדרך כלל בשעות פעילות קבועות באמצעות שלטים ברורים. בשבת, רבים מהנתיבים משוחררים לטובת הציבור הרחב, אבל חשוב מאוד להקפיד לבדוק כל נתיב בנפרד!
"המדריך לנהג המבולבל": שאלות נפוצות וציניות במיוחד (כולל תשובות רציניות מעט)
- שאלה: "המכונית שלי כתומה ונראית כמו אוטובוס קטן, אפשר להסתדר?"
תשובה: צבע הרכב לא משנה. ואם הוא כתום, כנראה ששילמת יותר מדי על צבע המטאלי. - שאלה: "אני לבד ברכב, אבל מדבר לעצמי. זה נחשב תחבורה ציבורית?"
תשובה: צר לנו לאכזב אותך – התחבורה הציבורית יכולה להיות צפופה, אבל לא עד כדי כך מדומיינת. - שאלה: "הפקח לא עוצר אותי. סימן שאני בסדר?"
תשובה: הפקח רק צוחק לעצמו ופשוט רוצה להאריך לך את זמן הדאגה והפחד הקיומי. - שאלה: "יש מצב שהפקח באמת יושב עם כוס קפה בבית?"
תשובה: בהחלט יש מצב. ועדיין, המצלמות שם 24 שעות, מחכות שתעשה טעות. - שאלה: "רגע, נסיעה קצרה בקורקינט זה נחשב?"
תשובה: קורקינט זה נושא ליום אחר עם יותר קפה, עצבים ופסיכולוגים.
בסופו של דבר, אז מה למדנו כאן היום?
בין אם התגנבתם בנתיב התחבורה הציבורית בשבת, ובין אם אתם סתם חושבים על רעיון מהפכני לשדרוג התחבורה הציבורית (נגיד, טלפורטציה?), תמיד טוב לזכור שני דברים פשוטים:
- הסתכלו בשלטים וודאו שאתם באמת רשאים לעלות על הנתיב.
- אם יש לכם ספק – תישארו בנתיבים הרגילים, כך תישארו רגועים וכל המצלמות יוכלו להמשיך לנוח בשקט.
ולסיום, אם הייתם מספיק אמיצים וקראתם את כל הדרך עד לליין הסיום – מגיע לכם צ'ופר: מילה טובה מהיקום ומחיאות כפיים וירטואליות. ועכשיו לחצו על הגז, סעו בזהירות ושיהיה המשך נסיעה נעימה!