מה ההבדל בין חטא עוון ופשע הסבר מפתיע ומעמיק

חטאים, עוונות ופשעים – רגע, אלה לא מילים נרדפות?

בואו נודה רגע באמת – רק מלשמוע "חטא", "עוון" ו"פשע" אנשים מרימים גבה ואומרים לעצמם "יאללה, עדיף כבר לשלם את הדו"ח חניה ההוא ולא לחשוב על זה". אבל פה העניין: האם באמת אלה אותה גברת בשינוי אדרת? או שמא יש משהו עמוק ומסקרן מאחוריהן?

קחו כוס קפה, הישענו אחורה והישארו איתי, כי מסתבר שמעבר לשפה הכבדה והעתיקה, מסתתרת מסיבת מילים של ממש, עם תובנות שיפעילו לכם את המוח ויגרמו לכם לבחון מחדש כמה תפיסות מוכרות. מוכנים לצלול פנימה?

"חטא" – פספסתם את המטרה, לא נורא?

אז מה בעצם ההבדל בין שלוש המילים האלה? נתחיל בקל ביותר: "חטא". בעברית העתיקה, חטא הוא לא תמיד משהו זדוני במיוחד, אלא פשוט "החטאה של המטרה". כן, כמו לזרוק חץ, לפספס את הקצה של הלוח ולפגוע בקיר של השכן (סליחה דוד משה).

במילים אחרות, החטא הוא טעות שמתבצעת לרוב בלי כוונה רעה במיוחד. יש מאחריו תמימות מסוימת, מגושמות או סתם ביש מזל. ממש כמו אותם רגעים שאתם שופכים קפה על המחשב בדיוק בשיחת זום חשובה במיוחד.

• הדוגמה הקלאסית: לא התכוונתם, אבל עדיין טעיתם.
• נקודת הסיכון: אם מחטיאים את המטרה הרבה, מתחילים לחשוב למה אתם זורקים בכלל את החצים…
• איך לתקן? נכון, אמרתי שבלי כוונה, אבל… לפחות תגידו סליחה לשכן.

"עוון" – האם זו רק גרסה משודרגת של חטא או משהו ערמומי בהרבה?

פה אנחנו כבר עולים בדרגת החומרה. "עוון" מבטא עבירה שנעשית מתוך מודעות, סוג של "אני יודע שזה לא בסדר, אבל לא אכפת לי כרגע". זו הבחירה המודעת לא להקשיב למצפן הפנימי (או פשוט לשמוע את המצפן ולחייך אליו בחוצפה).

נראה קצת מוכר? זה כנראה כי כולנו חוטאים בעוונות מפעם לפעם. מי מאיתנו לא נתן נשיכה חמימה מהסופגנייה השלישית בחנוכה תוך כדי אמירת "מחר דיאטה, מבטיח"? העוון, בשונה מהחטא התמים, כבר מסמן שליטה מודעת ומזלזלת במגבלות שלנו.

• "החלטורה המוסרית": יודעים שזה רע, פשוט מתעלמים.
• נקודת סיכון על הכוכב הזה? משלמים בריבית אחר כך, לגמרי.
• טיפ מנצח: חברים, בואו נפסיק לשקר לעצמנו. אם ידעתם מראש שזה ילך לעזאזל – קבלו אחריות.

"פשע" – אתם רציניים עכשיו? מאז שהפכנו למאפיונרים?

אוקיי, חברים, הגענו לכבוד המר הגדול, או כמו שאני אוהב לקרוא לו: "הפשע המסתורי". לא לא, זה לא אומר שעליתם דרגה ל"משפחת סופרנו". פשע הוא פעולה מודעת שהיא מעבר לקו האסור, מתוך מרדנות מכוונת. זוהי לא רק התעלמות ממצפן המוסר, אלא ממש לזרוק את המצפן לפח ולשרוף אותו בטקס חגיגי.

לדוגמה, לגנוב בכוונה תחילה חטיף ממטבח המשרד, ואז להסתכל לקולגות בעיניים ולהגיד "אני נשבע שזו לא הייתי אני, זה כנראה היה ליאור!". הפשע הוא כמו הכרטיס שלכם לגמר ליגת האליפות של המרד המוסרי.

• נקודת עיקרית: מודעות מלאה, תכנון מראש וביצוע למרות הידיעה הברורה של ההשלכות.
• ההמלצה הידידותית שלי? טוב… פשוט אל.
• ואיך יוצאים מזה עכשיו? כאן כבר חובה לחשוב על פיוס, חשבון נפש, ותמיד טוב להיות מוכן לכמה ימי צום (או לחלק שולחן שוקולד לעמיתים שלא מאמינים שאתם תמימים).

שאלות שעולות כל הזמן (וכדאי שנבהיר כאן ועכשיו…)

1. רגע, איזה מהם הכי גרוע?

תלוי כמובן למי אתם מדווחים, אבל בגדול: חטא זה קטן, עוון בינוני ופשע בעיקרון גרוע במיוחד.

2. חטא אפשר לכפר בקלות יחסית?

כן, הרבה פעמים מספיק להודות, להתנצל ולנסות לתקן.

3. האם עוון תמיד מכוון?

בדרך כלל כן, יש מידה של ידיעה ובחירה מודעת להשתיק את הקול המוסרי, גם אם בהדחקה קלילה.

4. ופשע תמיד מצריך ענישה?

ברוב המקרים כן, משום שיש בו מרד גלוי ושלם בנורמות ובחוקים.

5. אפשר לעבור בקלות מחטא לעוון לפשע?

כן, אבל אף אחד לא ממליץ על המסלול הזה, אלא אם כן מתחשק לכם לפתוח נטפליקס בחיים האמיתיים.

בשורה התחתונה, אז למה כל זה כל כך משנה בעצם?

האמת? יש סיבה טובה להבדיל ביניהם. זה לא רק משחק של מילים, אלא דרך להבין עומק פסיכולוגי והתנהגות אנושית. בהתבוננות ישרה וכנה נוכל להכיר טוב יותר את עצמנו ולגלות קצת יותר גמישות מוסרית וחמלה עצמית. הרי אף אחד מאיתנו לא מושלם (נו טוב, אולי רק גל גדות – היא כנראה הגיונית..).

אז בפעם הבאה שתגלו שאתם מתלבטים בין חטא, עוון ופשע – זכרו את ההבדלים, תהיו כנים עם עצמכם, ואולי כדאי לנסות פשוט להיות האנשים הטובים והישרים שכולנו יודעים שאתם יכולים להיות. ואם כל זה לא עוזר – לפחות אל תיגעו בסופגניות של המשרד. תודה.