עד איזה גיל באמת תצטרכו להמשיך להגיע למילואים? (זה כנראה יותר זמן ממה שחשבתם…)
בואו נהיה כנים – שירות מילואים הוא חלק בלתי נפרד מהחוויה הישראלית. מהרגע שאנחנו משתחררים משירות סדיר, הטלפון שמתחיל במספר "03" וגורם לכולנו לקפוץ בבהלה הולך להיות חלק מהמציאות שלנו לתקופה די ארוכה. אבל עד מתי בעצם? ומה קרה לאותו רגע קסום שבו אתה כבר זקן מכדי לרוץ בג'בלאות, ולא יכולים לזמן אותך יותר?
המיתוס הגדול: באמת משתחררים בגיל 40?
כמעט כל מי ששירת בצבא שמע פעם את המשפט "בגיל 40 הכול נגמר." מפתיע, אבל זה מדויק בערך כמו וויז שמבטיח לכם שחו"לון מול הבית שלכם פתוח, אבל כשהגעתם הוא חשוך לחלוטין.
כמה עובדות (שאף מש"קית קישור לא טרחה להסביר לך…)
- גיל הפטור משתנה בהתאם לתפקיד: לוחמים, תומכי לחימה ובעלי תפקידים עורפיים – כל אחד והפינוק שלו.
- מילואים בהתנדבות זה דבר אמיתי לגמרי: כן, יש אנשים שממשיכים להגיע מרצונם החופשי. לא, לא ברור איפה מוצאים אותם.
- תפקיד ומקצוע משפיעים יותר מהגיל: אנשי מקצוע מסוימים ימשיכו לקבל צווי חירום גם בגילים מאוחרים במיוחד ("מזל שאני מומחה ללחיצת כפתורים ומילוי טפסים", אז חשבת).
"אבל השכן שלי בן 53 ועדיין עושה מילואים, מה נסגר?!"
טוב ששאלת. גיל הפטור הרשמי ממילואים בישראל הוא אכן 40 ללוחמים, אבל – ויש פה "אבל" ענק, בסגנון מבצע סוף עונה בכיכר המדינה – קיימות כמה וכמה הסתייגויות שמאריכות את התענוג:
- קצינים: תלוי בדרגה ובתפקיד, ניתן לשרת במילואים עד גיל 45 ואפילו 49, ובמקרים קיצוניים נדירים עד גיל 54. מזל טוב, סגן-אלוף בדימוס, יהיה לך מלא זמן לספר סיפורי מורשת על הקפה השחור שפוזר על מפת הקרב בטעות.
- תפקידים מיוחדים ובעלי מקצוע: רופאים, מהנדסים, טייסים, מומחי סייבר או אנשי התחזוקה הטכנית – גיבורי הצללים של הצבא – זוכים לתענוג האדיר לשרת עד גילאים מאוחרים מאוד. אם חשבתם פעם ללמוד רפואה בשביל לעזור לאנשים, אולי כדאי שתיקחו גם בחשבון שבהחלט תהיה לכם גישה לחומוס הצבאי בגיל מתקדם.
רגע, ומה עם הבנות? הן משתחררות קודם?
כן, אבל חשוב שתדעו שגם לנשים יש דרגות גיל משתנות. בנות בשירות מילואים משוחררות בדרך כלל בסביבות גיל 38–40, תלוי בתפקיד. אבל אל דאגה, שום דבר לא מונע מכן להתנדב ולהמשיך להגיע למילואים עם החבר'ה. כי מי לא רוצה להעביר שלושה ימים עם ארוחות חמות בשטח ושקי שינה לא מספיק נקיים (בדיוק כמו בזכרונות הקסומים משירות הסדיר שלך)?
שאלות שכולנו שאלנו את עצמנו בשלב זה או אחר
1. "האם אני יכול לבקש להשתחרר קודם?"
תכל'ס, אפשר לנסות. עליך להגיש בקשה עם סיבות מספיק טובות (סיבה רפואית היא האהובה במיוחד, אבל "לא בא לי" כנראה לא יעבוד).
2. "אם אני מתנדב, אוכל לקבל עוד פינוקים? אולי איזה צ'ופר?"
חוץ מהתהילה הצנועה וכרטיס המלואים (הידוע גם ככרטיס ההנחות הכי גרוע אי פעם), לא תקבל רכב חדש או הרחבת משכנתא. אבל כן יש הערכה חברתית ורוח הציונות – זה כבר שווה יותר משובר למסעדה, לא?
3. "למה אף אחד לא מעדכן אותי מראש על פטור עצמי?"
כי מערכת צה"ל, איך נגיד זאת בעדינות, אוהבת להשאיר אותך במתח. וגם היא קצת עסוקה בלהתעסק בתורים למסדר המפקד ומוצ"ש מבצעי בכוננות ג' שמתרחשים משום מה תמיד בדיוק בערב היומולדת של חברה שלך.
מכירים את סדר האירועים הבא? (כנראה שכן…)
- מקבלים טלפון ממספר מוזר ולא מוכר.
- מנסים להתחמק מהשיחה, אבל המתקשר מתעקש בקול נלהב ומלא מוטיבציה של בן 18.
- "זה רק כמה ימים השנה, אתה מגיע?".
- "ברור שאני מגיע," אתה רק מחכה להגיד, תוך כדי שאתה בוכה מבפנים.
רוצים טיפ מקצועי אחד ששווה הרבה מאד כסף?
שנייה של רצינות (באמת): אם אתם באמת מרגישים שקשה לכם או שלא מתחשבים בכם מספיק – פנו אל היחידה או ועדת הקישור של צה"ל. יש אוזן קשבת ואפילו אנשים הגיוניים מאחורי המדים הללו (כן, זה מפתיע, אבל בדקנו). סה"כ הם מתחשבים יותר ממה שאתם חושבים. תופתעו כמה פשוטה שיחה קצרה וטובה יכולה להיות משמעותית עבורכם.
החדשות הטובות (וכן, יש כאלה!)
- ככל שמתבגרים, כמות הימים יורדת משמעותית.
- ימי המילואים הופכים ליום-יומיים נחמדים בחברה מוכרת, עם קצת צחוקים ופחות סגירת שבתות (מי זוכר מה זה?).
- כשזה כבר נגמר באמת, מתחילים להתגעגע (כן, גם אתה).
בשורה התחתונה: אז עד מתי בעצם עושים מילואים?!
בקיצור, חבר'ה, אם חשבתם שיום הולדת 40 הוא רגע שחרור חגיגי במיוחד, כדאי שתחשבו שוב. הגיל אולי קובע משהו פורמאלי, אבל התפקיד, הדרגה והמקצוע, ואולי קצת רוח ההתנדבות שלכם – כל אלו הם אלו שקובעים אם תמשיכו ללבוש את מדי הזית הרבה מעבר למה שתכננתם.
אבל היי, לפחות ביום שאחרי, יש מלא סיפורים לספר, ואתם יכולים להמשיך ולהתגאות בתואר "איש מילואים פעיל" סביב שולחן שישי.
אז תמשיך לחייך, העיקר שרק לא ישכחו לחזור אליך כשירצו להחזיר ציוד (בהצלחה עם זה!).